סקירה משפטית

הזכות לחופש הביטוי במרחב הדיגיטלי

הזכות לחופש הביטוי אמנם לא נכללה במפורש בחוקי היסוד, אך נודע לה במשפט הישראלי מעמד של "זכות עילאית". בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי זכות זו זוכה למעמד חוקתי ויונקת את כוחה מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

עם זאת, כידוע, זכות זו – כמו שאר הזכויות – אינה מוחלטת כאשר עומדת מולה זכות יסוד אחרת. בית המשפט נדרש במקרים מעין אלה לערוך איזון כדי לאפשר לשתי הזכויות לחיות בהרמוניה זו לצד זו.

יתרה מזו, אחד הפרמטרים הקובעים את עוצמת ההגנה אשר תינתן לחופש הביטוי, קשור בקשר הדוק לסוג הביטוי הנדון ולאמצעי התקשורת שבו הוא פורסם. לא הרי ביטוי פוליטי כביטוי אמנותי, ולא הרי ביטוי אשר התפרסם באמצעות הרדיו והטלוויזיה כביטוי אשר פורסם ברשת.

החלטת בית המשפט העליון הפדרלי בארה"ב בעניין Reno v. American Civil Liberties Union

כבר לפני כמעט שני עשורים פסק בית המשפט העליון הפדרלי בארה"ב בעניין Reno v. American Civil Liberties Union, כי יש להעניק לחופש הביטוי באינטרנט הגנה רבה יותר מזו הניתנת לחופש הביטוי באמצעי תקשורת אחרים, וזאת עקב ההבדלים בין כלי תקשורת אלו.

באותו עניין פסל בית המשפט את Communications Decency Act, אשר קבע שהעברת מסרים לא צנועים ברשת היא בגדר עבירה פלילית (עקב החשש כי אלו עלולים להגיע אל קטינים).

בית המשפט ציין כי החוק עלול לצנן את חופש הביטוי ברשת ואף לפגוע בפרטים ובארגונים המקיימים ברשת פעילות חשובה. בבסיס הקביעה השיפוטית ניצבת ההכרה כי אופייה המיוחד של הרשת מצדיק הגנה מרבית על חופש הביטוי.

רשת האינטרנט מעניקה לציבור גישה למגוון רב של מידע בחופשיות כמעט מלאה ובכך היא מחזקת את ערכי הדמוקרטיה הנשענים בין היתר על זכותו של הציבור לדעת.

חופש הביטוי באינטרנט במשפט הישראלי

פסיקה זו של בית המשפט העליון הפדרלי בארצות הברית היוותה בסיס להחלטתו של יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16 – השופט מישאל חשין – בדונו בתב"מ 16/01 סיעת ש"ס – התאחדות הספרדית העולמית שומרי התורה נ' ח"כ אופיר פינס-פז, פ"ד נה(3) 159 (2001).

בהסתמכו על ההבדלים בין האינטרנט לכלי התקשורת האחרים, קבע השופט חשין כי יש להעניק לחופש הביטוי באינטרנט הגנה מרבית ולפיכך דחה את העתירה.

שיקול נוסף אשר עולה בהקשר זה ומשפיע על עוצמת ההגנה הניתנת לזכות זו במרחבי רשת האינטרנט נובע מאופייה המיוחד של הרשת אשר תורם להגשמת "הרעיון הדמוקרטי של ככר העיר".

באינטרנט, בשונה מהתקשורת "הקלסית" (עיתונות, רדיו וטלויזיה), אין כמעט חסמי גישה מפני פרסום מודעות ובכך מתאפשרת נגישות רבה יותר. הרשת מאפשרת אפוא לאזרחי המדינה להשמיע את קולם בשיח המדיני, החברתי והפוליטי ובכך מגשימה את זכותם להתבטא.

אנונימיות כחלק מחופש הביטוי

אינטרס מסדר שני, אשר יש הרואים בו אף זכות הנגזרת מחופש הביטוי, הוא האנונימיות. מגן זה לחופש הביטוי נועד לאפשר או אף לעודד את מימושו של חופש הביטוי באינטרנט. גולש היודע כי יוכל להסתיר את זהותו ברשת ולא להיחשף, יתבטא בצורה חופשית יותר וייטה לומר דברים אשר לא היה אומר לולא האנונימיות.

בנוסף, ההצדקה לפגוע באנונימיות פוחתת כאשר אנחנו עוסקים בביטויים במסגרת רשת האינטרנט. רשת האינטרנט מיוחדת בכך שהיא מאפשרת (במקרים רבים) להגיב מיד על תעמולה שקרית, ובשונה מאמצעי תקשורת אחרים.

לאנונימיות עיגון גם בזכות לפרטיות הזוכה למעמד חוקתי מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מובן כי לאנונימיות יש גבולות, והם שנויים במחלוקת. יש הטוענים כי אין להגן על האנונימיות כאשר היא מנוצלת לביצוע עבירה או עוולה, וזאת כדי למנוע מהעבריינים או מהמעוולים לחסות בה.

* הסקירה המובאת לעיל אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בנושא, ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.

** חלקים מהסקירה המשפטית לעיל לקוחים מתוך מאמר שכתבו עו"ד יוסף בן-דוד ועו"ד ירום שגן – "האם ניתן וראוי להחיל את החובה לפרסם "תווית מידע" לפי חוק הבחירות (דרכי תעמולה) גם על האינטרנט? דיון בעקבות תב"כ 16/19 הבית היהודי נ' הליכוד ביתנו". המאמר פורסם בכתב העת הארת דין, כרך ח' (2013).