סקירה משפטית

תהליך קבלת החלטה ע"י רשות מינהלית

תהליך קבלת החלטה ע"י רשות מינהלית חייב להיות מורכב ממספר שלבים בסיסיים-חיוניים, כפי שיפורט בהמשך סקירה זו.

הסקירה שתובא להלן אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, וכמפורט בתקנון האתר. למשרד עו"ד יוסף בן-דוד ניסיון רב בהליכים מינהליים וחוקתיים, לרבות ייצוג בעתירות. בטרם ניהול ו/או פניה לרשות המינהלית, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מתאים.

תהליך קבלת החלטה ע"י רשות מינהלית – כללי המשפט המינהלי

תהליך קבלת החלטה ע"י רשות מינהלית חייב להיות מורכב ממספר שלבים בסיסיים-חיוניים. התוויית התהליך נעשה כבר בפסק הדין שניתן בבג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29 (1983).

באותו מקרה נדון סירובו של שר הפנים לקבוע שעון קיץ מכוח הסמכות המוענקת לו בפקודת קביעת הזמן, 1940, ובין היתר התעוררה השאלה האם השר בירר כראוי את העובדות לפני שהחליט בעניין זה. וכך פסק מ"מ הנשיא שמגר:

"ההחלטה חייבת להיות בכל מקרה תוצאה של בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית … תהליך קבלת ההחלטה על-ידי מי שהוקנתה לו סמכות על-פי חוק מן הראוי שיהיה מורכב, בדרך כלל, ממספר שלבים בסיסיים חיוניים, אשר הם הביטוי המוחשי להפעלת הסמכות המשפטית תוך התייחסות לנושא מוגדר, ואלו הם: איסוף וסיכום הנתונים (לרבות חוות הדעת המקצועיות הנוגדות, אם ישנן כאלה), בדיקת המשמעויות של הנתונים (דבר הכולל, במקרה של תיזות חלופות, גם את בדיקת מעלותיהן ומגרעותיהן של התיזות הנוגדות), ולבסוף סיכום ההחלטה המנומקת".

תהליך קבלת החלטה ע"י רשות מינהלית – תשתית מלאה של העובדות הרלבנטיות

באשר לשלב איסוף העובדות והנתונים, כלל ידוע הוא כי רשות מנהלית סבירה, חייבת לקבל החלטה על יסוד תשתית מלאה של העובדות הרלבנטיות. עמד על כך י. זמיר, בספרו "הסמכות המינהלית":

"אכן, שיקול הדעת הוא חופש לבחור בין אפשרויות שונות, אך אין הוא חופש מוחלט. שיקול דעת אינו קפריזה. רשות מינהלית שמפעילה את שיקול הדעת שלה ללא בירור העובדות הנוגעות לעניין, ומחליטה על יסוד תחושה בעלמא, או שדעתה נחושה כדי להגיע לתוצאה מסויימת ללא תלות בעובדות המקרה, אינה מפעילה שיקול דעת כנדרש בחוק.
במקרה כזה ניתן לומר על הרשות כי היא פועלת בשרירות. שרירות היא סוג של שחיתות. יש בה חומרה קיצונית. היא עילה לפסול כל החלטה מינהלית … ההגינות והסבירות מחייבות, בין השאר, שכל החלטה תהיה מבוססת על תשתית של עובדות … לפיכך נפסקה הלכה שחובה על כל רשות מינהלית להניח תשתית עובדתית ראויה לכל החלטה שהיא מקבלת".

תהליך קבלת החלטה ע"י רשות מינהלית – איסוף כל המידע הרלבנטי

ודוק: לא די לאסוף חלק מהנתונים והמידע הדרושים לשם קבלת ההכרעה בסוגיה שעומדת על הפרק, אלא חובה מוטלת על הרשות לאסוף את כל המידע הרלבנטי.

עמד על כך כב' השופט אור בבג"ץ 2013/91 עיריית רמלה נ' שר הפנים, בזו הלשון:

"הלכה היא, שעל מנת שרשות ציבורית תמלא תפקידה כהלכה, עליה לדאוג תחילה שכל העובדות והנתונים הנוגעים לעניין יהיו לפניה" (י. זמיר "הסמכות המינהלית", כרך ב', נבו הוצאה לאור, תשנ"ו – 1996, בעמ' 742).

בגדר שיקוליה הענייניים, חייבת הרשות המנהלית להתחשב לא רק בנתונים עובדתיים, אלא גם בעקרונות וערכים. למשל, בהיבטים של זכויות אדם, באינטרסים חברתיים וכלכליים שונים, וכיוצא באלה.

היעדר איסוף נתונים ובדיקות נחוצות מצד הרשות המינהלית עשויים להביא לפסילת ההחלטה

אם מתברר כי בנסיבות המקרה לא שקדה הרשות המנהלית לאסוף את הנתונים השייכים לעניין ולבדוק אותם לקראת קבלת ההחלטה, כפי שרשות סבירה הייתה נוהגת, עשוי בית המשפט לפסול את ההחלטה [י. זמיר הסמכות המינהלית כרך ב', 738 (1996)].

מטעם זה פסל בית המשפט, לדוגמא, את ההחלטה של שר המשפטים בעניין ההסגרה של נקש [בג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא (2) 1 (1987)].

באותו עניין נקבע כי ההחלטה שהתקבלה מצד השר לא התבססה על בדיקה עניינית נאותה ועל נתונים בדוקים. לפיכך ביטל בית המשפט את החלטת השר וציין כי השר לא יוכל לשוב ולהחליט בעניין זה אלא על יסוד בדיקה עניינית, שיטתית והוגנת.

בדומה לכך פסק בית המשפט בעתירה שתקפה את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד את מפכ"ל המשטרה רפי פלד לדין פלילי או משמעתי בגין מעשים מסוימים שיוחסו לו.

בית המשפט ביטל את ההחלטה והחזיר את העניין אל היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שישלים את התשתית העובדתית במידה הנדרשת לצורך קבלת החלטה חדשה בשאלה אם להעמיד את המפכ"ל לדין משמעתי [בג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749 (1994)].

כמו כן, ביטל בית המשפט (ברוב דעות) החלטה של מליאת הכנסת ליטול את חסינותו של סגן השר רפאל פנחסי, כדי שיעמוד לדין פלילי בהיעדר תשתית עובדתית להחלטה. [בג"ץ 1843/93, פנחסי נ' כנסת ישראל, תק-על 95(1) 961].

מקרה נוסף הנו זה שנדון בבג"צ 635/95, 7216/95, מוניות הדרים שרות רחובות ק. עקרון מזכרת בתיה בע"מ ואח' נ' שר התחבורה. עתירה זו סבה סביב סירובו של המפקח הארצי לתעבורה לתת לחברות מוניות רישיונות להפעלת "קווי שירות".

בית המשפט הגיע למסקנה כי המפקח הארצי על התעבורה "לא שקל בדעתו כראוי שעה שסירב לעותרות את מבוקשן" ועקב כך דין החלטותיו להתבטל.

בית המשפט הורה כי בקשותיהן של העותרות תעלינה שוב לפני המפקח לעיון, לדיון ולהחלטה. המפקח הונחה על ידי בית המשפט לאסוף את כל הנתונים הצריכים לעניין, לשמוע את טיעוני העותרות ולקבל כל חומר בכתב שתבקשנה להביא לפניו. כן ישמע המפקח את דבריהם של כל הצדדים האחרים הנוגעים לעניין, ולאחר כל אלה ייתן את החלטתו.

כמוסבר לעיל, שלב נוסף החייב להתבצע עובר לקבלת החלטתה של רשות מנהלית הוא שלב הערכת העובדות. משקבעה הרשות את העובדות השייכות לעניין, ובהנחה שאין בהן טעות, שומה עליה לשקול את העובדות, כלומר, לתת לכל עובדה את המשקל הראוי לה כדי להסיק ולהחליט על יסוד העובדות אם לפעול וכיצד לפעול.

עורך דין משפט מינהלי

לעו"ד יוסף בן-דוד ניסיון רב במשפט מינהלי וחוקתי, תוך מתן ייעוץ משפטי שוטף וייצוג בהליכים מינהליים וחוקתיים. עו"ד בן-דוד מייצג באופן שוטף בהליכים מינהליים, הליכי ערר והשגה, ועתירות לפני בית המשפט העליון ובתי המשפט לעניינים מינהליים.

עו"ד יוסף בן-דוד שימש בעברו ב"כ היועץ המשפטי לממשלה וייצג את מדינת ישראל בהליכים מנהליים. עו"ד בן-דוד אף פרסם מאמרים בתחומי המשפט המנהלי והחוקתי אשר ראו אור בכתבי עת משפטיים ישראליים.

** הסקירה לעיל אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ובהתאם למצוין גם בתקנון האתר.