סקירה משפטית

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 נחקק במטרה לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי תוך הגנה על כבודו ופרטיותו.

חוק זכויות החולה מהווה את הבסיס החוקי לזכויותיהם של המטופלים ומסדיר את מערכת היחסים בין הצוות הרפואי למטופלים. הוראות החוק חלות על כל אדם (ולא רק על תושבי או אזרחי מדינת ישראל), המבקש או מקבל טיפול רפואי.

הסקירה המובאת להלן אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בנושא, ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.

למשרד עו"ד יוסף בן-דוד ניסיון בניהול הליכים משפטיים בתחום המשפט המינהלי והחוקתי, לרבות בעניינים רפואיים וזכויות חולים ומטופלים.

חוק זכויות החולה – עיקרי זכויות המטופל

סעיף 3 לחוק זכויות החולה קובע את הזכות לקבלת טיפול רפואי. סעיף 3(א) לחוק קובע כי: "כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל". סעיף 3(ב) לחוק קובע כי: "במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה".

סעיף 4 לחוק קובע איסור הפליה: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה". סעיף 4(ב) לחוק קובע כי: "אין רואים הפליה מטעמי גיל לפי סעיף זה כאשר ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים".

סעיף 5 לחוק קובע את זכותו של המטופל לקבל "טיפול רפואי נאות".

סעיף 6 לחוק קובע כי " מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו". סעיף 6א לחוק זכויות החולה קובע כי, בכפוף לחריגים, "מטופל זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו (להלן – מלווה), יהיה נוכח בעת קבלת טיפול רפואי, ובלבד שהמלווה לא יתערב במתן הטיפול הרפואי".

סעיף 7 לחוק קובע כי: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לענין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".

סעיף 8 לחוק קובע כי אם "עבר מטופל ממטפל אחד לאחר או ממוסד רפואי אחד לאחר, יהיה המטופל זכאי, לפי בקשתו, לשיתוף פעולה של המטפלים והמוסדות הרפואיים הקשורים לטיפול הרפואי בו, לשם הבטחת ההמשך הנאות של הטיפול".

סעיף 9 לחוק קובע כי: "מטופל המאושפז במוסד רפואי רשאי לקבל מבקרים בזמנים ועל פי הסדרים שקבע מנהל המוסד הרפואי".

סעיף 10(א) לחוק קובע כי: "מטפל, כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי".

סעיף 12(א) לחוק קובע כי אם "פנה מטופל לחדר מיון – זכאי הוא לבדיקה רפואית בידי רופא".

חוק זכויות החולה – קבלת הסכמה מדעת לטיפול רפואי והחריגים לכך

סעיף 13 לחוק קובע כי: "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת..".

סעיף 13(ב) לחוק קובע כי: "לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות – (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל; (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות; (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי; (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני".

סעיף 13(ג) לחוק קובע כי: "המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות".

סעיף 13(ד) לחוק קובע כי: "על אף הוראות סעיף קטן 13(ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל".

סעיף 14(א) לחוק קובע כי: "הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות".

יודגש כי ישנם מקרים בהם על הסכמה מדעת להינתן בכתב וישנם מקרים בהם נבצר מהחולה ליתן הסכמה בכתב. במקרים מסוימים בהם נבצר מהחולה ליתן הסכמה מדעת בכתב – תינתן ההסכמה בפני שני עדים. במצבי חירום רפואיים, יכולה ההסכמה להינתן בעל פה (ובלבד שדבר ההסכמה יתועד בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן).

עוד יודגש כי בהתאם לחוק ישנם מצבי מסוימים בהם מטפל רשאי לתת טיפול רפואי גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל. כך, למשל, מקום בו מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת.

חוק זכויות החולה – רשומות רפואיות ומידע רפואי

סעיף 17(א) לחוק קובע כי: "מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית".

סעיף 17(ב) לחוק קובע כי: "המטפל, ובמוסד רפואי – מנהל המוסד, אחראים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין".

סעיף 17(ג) לחוק קובע כי: "נמסרה רשומה רפואית לשמירה בידי המטופל, יתועד הדבר על ידי המטפל או המוסד הרפואי".

סעיף 18 לחוק קובע את זכות המטופל למידע רפואי. סעיף 18(א) לחוק קובע כי: "מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו". עם זאת, לזכות זו קיימת חריגים, במקרים בהם המידע עלול לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו [ראה
סעיף 18(ג) לחוק].

סעיף 19 לחוק קובע כי: "מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם".

* הסקירה המובאת לעיל אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בנושא, ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.

** למשרד עו"ד יוסף בן-דוד ניסיון בניהול הליכים משפטיים בתחום המשפט המינהלי והחוקתי, לרבות בעניינים רפואיים וזכויות חולים ומטופלים.