עדכון משפטי - 25.4.2022

חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש) ופרשנות בית המשפט העליון

ביום 25.4.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשאלה באילו נסיבות יהיה מזמין אירוע זכאי להחזר מקדמה ששילם במקרה שבו האירוע לא יכול היה להתקיים בשל הטלת מגבלות הנוגעות להתפשטותו של נגיף הקורונה? [רע"א 1389/22 ברוך נ' ג.י. על הים אחזקות בע"מ].

לנוכח העובדה ששאלות מסוג זה חזרו ועלו בתקופת התפשטותו של נגיף הקורונה בישראל, ביום 24.12.2020 חוקקה הכנסת את חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 ("חוק החזר מקדמה").

אין בסקירה להלן כדי להוות ייעוץ משפטי מחייב ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד. למשרד עו"ד יוסף בן-דוד התמחות בייצוג בבתי משפט, לרבות בסכסוכים מכוח חוק החזר מקדמה.

חוק החזר מקדמה

חוק החזר מקדמה נחקק על מנת להתמודד עם השפעתן של ההגבלות השלטוניות שהוטלו על ענף האירועים. החוק יצר הסדר מיוחד לגבי חוזים שנכרתו טרם הטלת המגבלות בגין התפשטותו של נגיף הקורונה, שכן הצדדים לחוזים אלה לא צפו את מגפת הקורונה והשלכותיה.

סעיף 1 לחוק מגדיר "אירוע": "אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר שמועדו המתוכנן היה מיום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020) ואילך והחוזה לגביו נכרת לפני המועד האמור".

סעיף 2(א) לחוק קובע כי בנסיבות שבהן לא התקיים אירוע במועד המקורי שנקבע לו בשל הגבלות הנוגעות לנגיף הקורונה, ינהלו הצדדים משא ומתן בתום לב לקביעת מועד חדש לקיומו.

סעיף 2(ב) לחוק קובע כי במקרה שבו אף המועד החדש שנקבע לקיומו של האירוע בוטל בשל ההגבלות האמורות, מפעיל אולם האירועים ישיב למזמין את כספי המקדמה ששילם בתוך חודש מהמועד החדש, בניכוי הוצאות מיוחדות עד לתקרה של 2,000 שקלים.

על כן, עינינו רואות, וכדברי בית המשפט העליון – "החוק קובע מנגנון שבמרכזו קביעת מועד חלופי לאירוע שבוטל – וזאת במחזוריות של פעם אחת, במובן זה שאין ציפייה כי הצדדים ינהלו משא ומתן לקביעתו של מועד נדחה נוסף".

סעיף 3 לחוק מסמיך את בית המשפט לפסוק "פיצויים לדוגמה", כלומר פיצויים שאינם תלויים בהוכחת נזק, במקרה שבו לא הושבה המקדמה למזמין הזכאי לה בתוך חודש מיום הדרישה.

סעיף 4(א) לחוק מסדיר את המעמד של ההסדר החוקי וקובע כי ״הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין או חוזה לעניין מקדמה״.

סעיף 4(ב) לחוק קובע חריג לתחולת החוק: "על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות חוק זה לא יחולו אם האירוע במועד המקורי בוטל כאמור בסעיף 2 והצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר מקדמה לאחר יום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020), ובלבד שההסכמה כאמור הייתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים".

אשר על כן, הצדדים רשאים להגיע להסכמה חוזית אחרת ביניהם שתגבר על הוראות החוק, ובלבד שהיא עומדת בתנאים המנויים שם, הכוללים התייחסות "מפורשת" לנושא המקדמה "בכתב ובנפרד".

חוק החזר מקדמה ופרשנות בית המשפט העליון

בית המשפט העליון דן בתחימת היקפו של החריג לתחולת החוק הקבוע בסעיף 4(ב). התשובה לשאלה זו משליכה באופן ישיר על זכאותו של מזמין אירוע להשבת המקדמה ששילם תמורת אירוע שלא ניתן היה לקיים.

החריג לתחולת החוק בסעיף 4(ב) קובע כי הוראות החוק לא יחולו כאשר "הצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר מקדמה לאחר יום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020), ובלבד שההסכמה כאמור הייתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים".

כדבר בית המשפט העליון – "לשונו הפשוטה של הסעיף מלמדת על החשיבות העליונה שייחס המחוקק לאופייה המפורש של הסכמת הצדדים לדחות את ההסדר הבסיסי שנקבע בחוק, וזאת במספר מישורים. ראשית, ההסכמה המפורשת צריכה לעסוק באופן ממוקד בנושא של החזר המקדמה. שנית, על ההסכמה להיערך בכתב. שלישית, הסכמה זו צריכה לעמוד בפני עצמה ולהינתן בנפרד מכל הסכמה אחרת בין הצדדים".

הנה כי כן, לשון הסעיף מטה את הכף לכיוון פרשנות מצמצמת, הדורשת הקפדה דווקנית על התנאים המצטברים המנויים בו, ובכך מצרה את טווח המקרים שיימצאו מחוץ לגדר החוק.

בית המשפט העליון קבע כי המסקנה לפיה יש לפרש את חריג התחולה בצמצום עולה גם מניתוח תכליתי של החוק. חוק החזר מקדמה נחקק במטרה להיטיב עם מי שתכננו לערוך אירועים פרטיים ושמחות משפחתיות, ובכלל זה זוגות צעירים שביקשו להינשא, ונאלצו לדחות את האירוע או אף לבטלו כליל בשל התפרצותו של נגיף הקורונה והשלכותיו על הפעילות החברתית והמשקית.

במלים אחרות, החוק הוא בראש ובראשונה חוק צרכני השואף לשפר את מצבם של מזמיני האירוע ולהגדיל את כוחם היחסי למול מפעילי האולמות. הסדרי החוק יצרו איזון בין האינטרסים של שני צדדים אלו, אשר אינם עולים תמיד בקנה אחד זה עם זה. החוק ביקש לצמצם את פערי הכוחות בין הצדדים במקרים מסוג זה, בשים לב ליתרונו היחסי של מפעיל אולם האירועים שלרוב כבר מחזיק בידיו סכום מקדמה ששולם ואף המחאות דחויות.

בפרט, החוק ביקש לתמרץ את הצדדים לנהל משא ומתן בתום לב ולמצוא מועד חלופי מוסכם לקיום האירוע שבשל ההגבלות לא ניתן היה לקיימו (כפי שעולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020).

החוק אינו כובל את הצדדים זה לזה באופן מתמשך, אלא מחיל את ההסדר הקבוע בו פעם אחת על כל אירוע – כך שלאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בנוגע למועד חדש לאירוע וקיומו לא התאפשר פעם נוספת, יחזיר מפעיל האולם את המקדמה למזמין והצדדים לא יידרשו למצוא מועד שלישי.

ביסוד מתכונת זו של ההסדר ניצבת ההבנה שדחייה חוזרת ונשנית של אירועים מסוג זה כרוכה בעגמת נפש ובצער, ועל כן אין מקום להמשיך ולתמרץ את הצדדים לקיים משא ומתן למציאת מועד אחר לאירוע גם בפעם השלישית והרביעית.

הוראות החוק אם כן הן בבחינת "ברירת מחדל" המסדירה את יחסיהם החוזיים של מזמין האירוע ומפעיל האולם במקרים שבהם לא ניתן לקיים את האירוע במועדו המקורי בשל הגבלות הנוגעות לנגיף הקורונה. בצד זאת, החוק מותיר לצדדים פתח להגיע להסכמות אחרות לעניין החזר המקדמה, אך זאת בכפוף להתקיימות תנאי המפורשות המפורטים בסעיף זה.

תכליתו של המנגנון שנקבע בסעיף 4(ב) היא לאפשר לצדדים להתנות על ההסדר הבסיסי של החוק, ובה בעת להבטיח שכל הסכמה על סטייה ממנו תינתן בהתבסס על הרצון ההדדי המשותף לשני הצדדים, ללא כל כפייה או לחץ מצד מפעיל האולם כלפי המזמין. פרשנות תכליתית זו של הסעיף מלמדת אף היא על כך שראוי לפרש את החריג הקבוע בו בצמצום, כך שייכנסו לגדרו רק מקרים שבהם התמלאו בבירור כלל התנאים המנויים בסעיף.

חוק החזר מקדמה והשתלבותו במארג החקיקה הצרכנית

בפסק דינו ממשיך ומציין בית המשפט כי פרשנות זו של החוק מתיישבת באופן רחב יותר עם השתלבותו של החוק במערך החקיקה הצרכנית בישראל. כך, "חוק החזר מקדמה הוא חוק צרכני, שענייננו בהטבת מצבם של מזמיני אירוע למול מפעיל האולם, מקום שקיום האירוע לא התאפשר כתוצאה מהגבלות הקורונה.

מודל חקיקתי מעין זה המעוגן בסעיף 4 לחוק, שבו קובע המחוקק הסדר בסיסי ומאפשר לצדדים לסטות ממנו בהסכמה מפורשת ונפרדת, מוכר מהקשרים אחרים בחקיקה הצרכנית בישראל.

כך למשל, חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, קובע בסעיף 9(ב)(1) כי מתווך במקרקעין רשאי להסכים עם לקוחו בדבר מתן עסקה מסוימת לטיפולו הבלעדי, בין היתר בתנאי שמתן הבלעדיות ותקופתה יאושרו בחתימת הלקוח על גבי מסמך נפרד. סעיף זה הוכר בפסיקה כמבוסס על "תכלית צרכנית, היינו הבטחת האינטרסים של הלקוח המתקשר בהסכם בלעדיות ומניעת ניצולו".

החשיבות הנודעת לעיגונן של הסכמות מסוימות במסמך כתוב נפרד זכתה לביטוי אף בהקשרים אחרים במסגרת חוקים צרכניים נוספים. כך, סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, מסמיך את השר לקבוע בתקנות הוראות לעניין חוזים אחידים, ובין היתר מונה את האפשרות לקבוע חובה לצרף לחוזה האחיד מסמך נפרד לגבי תנאים מהותיים מסוימים".

אשר על כן, קובע בית המשפט העליון כי יש לפרש את היקפו של חריג התחולה בסעיף 4(ב) לחוק באופן מצמצם, ולייחד אותו למקרים בהם הגיעו הצדדים להסכמות ברורות ומפורשות לעניין החזר המקדמה באופן בלתי-תלוי בחוזה הראשוני שכרתו. זאת לנוכח לשונו הברורה של הסעיף ותכליתו כחוק צרכני, ובפרט על רקע הנסיבות המיוחדות שבעקבותיהן נחקק החוק ושעמן הוא ביקש להתמודד.

* אין בסקירה לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי מחייב ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.
** למשרד עו"ד יוסף בן-דוד התמחות וניסיון רב בייצוג בבתי משפט, לרבות בסכסוכים מחוק כוח החזר מקדמה.