סקירה משפטית
בג"ץ: כוונה להינשא אינה הופכת בני זוג לידועים בציבור
בפסק דין חשוב שפורסם ביום 6.5.2024, קבע בית המשפט העליון כי עצם הכוונה להינשא בעתיד – גם אם מדובר בכוונה ממשית ומגובה בתכנון קונקרטי – אינה מספיקה לצורך הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור".
הסקירה להלן אינה הווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ובהתאם לקבוע בתקנון משרדנו.
שאלת ההכרה בבני זוג כידועים בציבור – הרקע להחלטה
המקרה עוסק בצעירה שנהרגה בתאונה קטלנית כחודשיים לפני נישואיה המתוכננים לבן זוגה. בן הזוג תבע את חברת הביטוח של הנהג הפוגע בטענה שהוא נחשב ל"בן זוג" במובן סעיף 78 לפקודת הנזיקין – ולכן זכאי לפיצוי כתלוי.
הערכאות הקודמות קיבלו את עמדתו, תוך הסתמכות על כך שבני הזוג חיו יחד במשך כשנה וחצי והיו "מנועי חיתון" בישראל (היא יהודייה, הוא לא).
שאלת ההכרה בבני זוג כידועים בציבור – הכרעת בית המשפט העליון
השופטים יעל וילנר, יצחק עמית ודוד מינץ הפכו את ההחלטה וקיבלו את ערעור המבטחת, בקביעה חד-משמעית: המשיב לא הוכיח כי היה "ידוע בציבור" של המנוחה ולכן אינו זכאי לפיצוי כתלוי.
המשמעות המשפטית:
- כוונה להינשא – אינה מעידה בהכרח על רצון לחלוק חובות וזכויות של חיי נישואין עובר לנישואין.
- קיום מגורים משותפים לתקופה של כשנה וחצי – אינו כשלעצמו ראיה מספקת למעמד של "ידועים בציבור".
- אין להקל ברף ההוכחה רק בשל היות בני הזוג "מנועי חיתון", אלא אם מתקיים קשר סיבתי בין מניעות החיתון לבין ההימנעות מהנישואין בפועל.
החלטה זו משקפת קו פסיקה הדורש כוונה ממשית להחיל חובות משפטיות, ולא רק שיתוף בפועל או רגשי. מערכת יחסים זוגית – כך נקבע – אינה "בדרך לנישואין", אלא מוכרת כ"ידועים בציבור" רק כאשר ישנה כוונה חוזית להקנות לה תוקף משפטי מלא.
קישור לפסק הדין: https://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/23033230-R06.htm
שאלת ההכרה בבני זוג כידועים בציבור – תנאים להכרה במעמד
אומנם באותו עניין בית המשפט (העליון) לא קיבל את עמדת המשיב (בן הזוג) להכרה כידוע בציבור, אך ניתוח פסק הדין יכול ללמד אותנו מתי בית המשפט כן יכיר במעמד זה.
- כוונה ברורה להחיל את ההשלכות המשפטיות של חיי נישואין
-
- לא מספיק לרצות להתחתן בעתיד. הדרוש הוא ביטוי מפורש או משתמע לכך שהשניים כבר כעת רואים עצמם כמי שמחויבים מבחינה כלכלית ומשפטית זה לזו – ממש כפי שבני זוג נשואים מחויבים.
- ראיות ל"שיתוף אזרחי-כלכלי מהותי" בית המשפט מונה מספר דוגמאות שיכולות ללמד על כוונה כזו:
- ניהול חשבון בנק משותף
- שיתוף בנכסים, גם אם חלקי
- רישום רשמי של מגורים משותפים (כתובת משרד הפנים)
- ילדים משותפים – אינדיקציה חזקה למערכת יחסים מחייבת
- רישום בן/בת הזוג כמוטב בפוליסת ביטוח
- טקס פורמלי של מיסוד הקשר (גם אם לא נישואין משפטיים)
- מסמכים משפטיים משותפים – צוואות, הסכמים, ייפוי כוח וכד'.
- משך זמן משמעותי או איכות הקשר
- בית המשפט אינו קובע משך זמן מינימלי, אך מבהיר שככל שמשך החיים המשותפים קצר יותר, כך נדרש שהראיות לכוונה המשפטית יהיו חזקות ומהותיות יותר.
- במקרה הזה – שנה וחצי של מגורים משותפים בלבד, ללא סממנים משפטיים או כלכליים מובהקים, לא הספיקו.
- קשר סיבתי בין מניעת הנישואין להימנעות מהם בפועל
- גם אם בני הזוג "מנועי חיתון" (כלומר לא יכולים להינשא בישראל בגלל דתם), עליהם להוכיח שזה הסיבה שבגללה לא נישאו. אם, כפי שקרה כאן, הייתה כוונה להינשא בנישואין אזרחיים בחו"ל, אין קשר ישיר בין המניעות לבין ההימנעות בפועל – ולכן לא מוצדקת הקלה ברף ההוכחה.
שאלת ההכרה בבני זוג כידועים בציבור – סיכום
לו היו בני הזוג מציגים מערכת יחסים המחייבת מבחינה משפטית וכלכלית, דרך מעשים ולא רק כוונות עתידיות – ייתכן מאוד שבית המשפט היה מכיר בהם כידועים בציבור. בפועל, בית המשפט חיפש ביטוי ממשי לכוונה משפטית, ולא רק חיים משותפים מתוך אהבה או תכנון עתידי.
** האמור בסקירה לעיל אינו הווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ובהתאם לקבוע בתקנון משרדנו.