סקירה משפטית
כבוד המת כנגזרת של כבוד האדם
לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, לאחר פטירתו האדם חדל להיות "אישיות משפטית". הוא איננו כשר לזכויות ולחובות חדשות ואין לו כשרות משפטית לתבוע או להיתבע. עם זאת הכירה הפסיקה בערך כבוד המת והיא רואה בכך זכות יסוד חוקתית. [1]
זכותו של המת לכבוד נגזרת מזכותו לכבוד של האדם החי. כבודו של האדם החי נפגע כאשר אין מובטח לו בעודו בחייו שלא יפגעו בכבודו לאחר מותו.
על כן פגיעה בכבודם של המתים מהווה למעשה פגיעה בכבודם של החיים, שכן בהיווכחם בזילות כבודם של המתים, יודעים הם שלאחר מותם תיתכן פגיעה גם בהם ולפיכך כבודם נפגע.
כבוד המת – זכות האדם על גופו לאחר פטירתו
זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בקדושת חיי האדם ובהיותו בן חורין. כן נקבע כי המושג כבוד האדם משמעו האוטונומיה של האדם בכל הנוגע לגופו בלי שיהיה נתון לכפייה שרירותית. אוטונומיה זו מתבטאת, בין היתר, בדרישה לקבל את הסכמת האדם בעניינים הקשורים לגופו ולרכושו.
מבט בחקיקה ובפסיקה הישראלית מלמד אותנו על חשיבותה של ההסכמה, ובייחוד בנושאים רגישים אלו. סעיף 2 לחוק האנטומיה והפתולוגיה קובע כי רק אדם שהסכים בכתב כי גופתו תשמש למטרות מדעיות – יהא מותר לבתרה בבית ספר לרפואה לצורכי לימוד ומחקר.
אוטונומיית האדם בכל הקשור לגופו מוגנת בחוק היסוד, ולפיכך פגיעה באוטונומיה משמעה פגיעה בזכות היסוד, ופגיעה זו מותרת אך ורק בתנאי פסקת ההגבלה.
גם חשש שלא ניתנה הסכמה יביא אותנו לכלל המסקנה שנגרמה פגיעה כאמור. הזכות לכבוד האדם איננה אך זכותו של אזרח, אלא זכותו של אדם באשר הוא אדם. לעניין זה הדין בישראל אינו מבחין בין אזרח לתושב, בין תושב לתייר, או בין תושב חוקי לבין מי שהוא פליט. הזכות מוקנית לכל מי שנמצא בשטח הטריטוריאלי של מדינת ישראל [2].
לדעתנו, הימצאות זו אינה חייבת להיות בחיים, אלא גם לאחר המוות, משום שלאדם הזכות, בעודו בחייו, להחליט על מקום הימצאות גופתו לאחר מותו.
למסקנה דומה ניתן להגיע על ידי הכרה בכך שלגופת האדם מעמד מיוחד (גם אם אינה כשרה לזכויות) משום שגוף האדם, גם לאחר המוות, איננו ככל החפצים, אלא הוא משכן ייחודי לאוטונומיה של האדם. על כן כשהגופה נוכחת בישראל, הזכות לכבוד האדם חלה אף אם הנוכחות היא לאחר המוות.
ואכן, בהקשרים אחרים יישמו בתי המשפט הישראליים גישה זו באשר לכבוד האדם כאשר פסקו כי זכויות היסוד חלות אף על פליטים, עובדים זרים ומהגרים. בתי המשפט לא העניקו לעובדים הזרים את הזכויות הנהוגות בארץ מולדתם אלא העניקו להם את הזכויות המוענקות לכל אדם בישראל [3].
שלושה מעגלי הגנה על כבוד המת
בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ישנם שלושה מעגלי הגנה על כבוד המת. המעגל הראשון נוגע להגנה על אינטרס הנפטר בעודו בחייו כי ישמרו ויגנו על כבודו לכשיילך לעולמו.
המעגל השני מגן על כבוד בני המשפחה אשר עלול להיפגע כאשר נפגע כבודו של אדם הקרוב ללבם.
המעגל השלישי נוגע לכבוד המת בהיבט הציבורי של אחריות החברה לכבד את בניה שהלכו לעולמם ולהגן על זכרם ועל כבודם. כן נקבע כי ההגנה מפני פגיעה במעגל השלישי חלשה יותר מן ההגנה מפני פגיעה בשני המעגלים הראשונים.
בג"ץ 5703/12 אלאקסא בע"מ נ' אוניברסיטת תל אביב
בבג"ץ 5703/12 אלאקסא בע"מ נ' אוניברסיטת תל אביב (החלטה מיום 13.8.12) טענו העותרים כי יש לעצור את בניית המעונות באוניברסיטה כיוון שהתגלו באתר הבנייה שרידי קברים, וכי המשך בנייה על קברים אלו יגרום לפגיעה חמורה בכבודם של הנפטרים.
השופט אורי שהם, בדונו בסוגיה, פנה לסיווג הפגיעה הנגרמת לכבוד המתים בנסיבות הנדונות וציין כי מכיוון שאין מדובר בקברים בעלי זהות ספיציפית, ואף משפחות הנפטרים לא דרשו הגנה, המשך בניית המעונות על שרידי קברים אלו יפגע בעיקר באינטרס הציבורי שבהגנה על כבודם של המתים (המעגל השלישי).
סיווג זה השפיע על תוצאת השקילה שביצע השופט, בין כבוד המת מחד גיסא לבין זכות הקניין מאידך גיסא, באופן שלבסוף ציין כי כמה שיקולים מטים את הכף לטובת זכות הקניין ובהם היות הפגיעה בכבוד המתים חלשה משום שהיא נמצאת במעגל השלישי. לפיכך משקלה קל לעומת זכויות יסוד אחרות.
בג"ץ 4068/12 שונברג נ' היועץ המשפטי לממשלה
בבג"ץ 4068/12 שונברג נ' היועץ המשפטי לממשלה (החלטה מיום 23.9.12), הביע העותר חששות בדבר היעדר הסכמת הנפטרים לשימוש בגופם לצורכי תערוכה לאחר פטירתם, וכן חשש שמדובר באסירים סינים אשר הוצאו להורג וגופם נמכר לצורכי התערוכה "בשוק השחור".
בפסק דינו ציין בג"ץ, שהחששות הכבדים שהעלה העותר, והיעדר תשובה מספקת מצד מארגני התערוכה, מצביעים על התנהלות שיש בה משום פגיעה בזכות לכבוד המת הנגזרת מכבוד האדם. בג"ץ הציג את הקושי של היועץ המשפטי לממשלה למצוא מקור סמכות המתמודד עם הסוגיה הנדונה ויכול להביא להגבלתה של התערוכה או להפסקתה.
מנגד ציין בית המשפט את הנזק אשר ייגרם למארגני התערוכה ולציבור רוכשי הכרטיסים, אם תיסגר התערוכה בטרם עת. לאחר שקלא וטריא קבע בג"ץ כי על התערוכה להיסגר לא יאוחר מ-9 באוקטובר 2012, וכי לא תתאפשר הארכה נוספת מעבר למועד זה. התערוכה הייתה אמורה להסתיים ב-13 באוקטובר 2012 ולכן פסיקת בג"ץ בנדון הביאה לסיומה ארבעה ימים מוקדם מהמתוכנן.
הערות שוליים:
[1] בג"ץ 52/06 חב' אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בא"י בע"מ נ'Simon Wiesenthal Center Museum Corp. (החלטה מיום 29.10.2008); בג"ץ 4734/08 חברת אלאקסא אלמובארק בע"מ נ' מקורות – חברת המים הלאומית (החלטה מיום 18.1.2009).
[2] קביעה זאת גם מובנת לאור לשונו של חוק היסוד. סעיף 1 לחוק קובע: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין .."; סעיף 2 לחוק קובע: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם"; סעיף 3 לחוק קובע: "אין פוגעים בקנינו של אדם"; סעיף 4 לחוק קובע: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".
[3] ראה, למשל: בג"ץ 11044/04 סולומטין נ' שר הבריאות (החלטה מיום 27.6.2011).
* חלקים מהסקירה המשפטית לעיל נלקחו מתוך מאמר שפרסמו עו"ד יוסף בן-דוד ועו"ד ניר לוין בעניין תערוכת הגופות שהתקיימה בתל-אביב בשנת 2012. על כך ראו: יוסף בן-דוד וניר לוין "בג"ץ 4068/12 שונברג נ' היועץ המשפטי לממשלה – מתווה נורמטיבי חלופי לפסיקת בית המשפט העליון בסוגיית תערוכת הגופות והצעה להסדר חקיקתי" הארת דין, כרך ח' (2013).
** הסקירה המובאת לעיל אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בנושא, ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.